מהי הזכות לשוויון? מה היקפה?
מבוא
במסגרת עבודה זו אבקש לבחון את היקפה של הזכות לשוויון במדינת ישראל, והאם ההסדרים שבדין, מקנים הגנה ראויה ומספקת על הזכות לשוויון. בחרתי לכתוב על סוגיה זו, מכיוון למרות שהזכות לשוויון אמורה להוות את אחת הזכויות הבסיסיות והמשמעותיות בכל משטר דמוקרטי, מדינת ישראל ייחודית, שחרף מעמדה כמדינה דמוקרטית בעלת סממנים מערביים, מעמדה של הזכות לשוויון אינו חד משמעי, לא מדובר בזכות אשר מופיעה באופן מפורש בחוקי היסוד של מדינת ישראל, ולמעט הסדרים נקודתיים, אין עיגון חד משמעי למעמדה של הזכות. במסגרת עבודה זו, אבקש לבחון את האופן בו התבססה הזכות לשוויון בישראל, כיצד זכות זו באה לידי ביטוי, ולאחר מכן אציג עמדה ביקורתית הגורסת כי עיגון מעמדה של הזכות לשיוויון אינו מספק.
סקירה ודיון במעמדה של הזכות לשוויון במדינת ישראל
נקודת המוצא לדיון זה הינה הכוונה המקורית לכונן חוקה במדינת ישראל, אשר התמוססה כבר בראשית ימיה של המדינה, עת ניתנה החלטת הררי, אשר היוותה פשרה שהתגבשה, בין היתר לנוכח חוסר היכולת לגבש החלטות לגבי השאלה כיצד צריכה להיראות חוקת מדינת ישראל
.1 חרף היעדרותה של הזכות לשוויון ממארג החקיקה בישראל, כבר בשלבים מוקדמים, התגבשה במסגרת פסיקת בתי המשפט הכרה בזכות לשוויון כזכות בסיסית, אשר מהווה חלק בלתי נפרד מיסודות המשפט הישראלי.2 בנוסף להכרה בזכות לשוויון כזכות יסוד במשפט הישראלי, ראוי לציין כי ניתן גם להצביע על שורה של הסדרים ספציפיים שעוגנו בחקיקה, ומסדירים אספקטים שונים של הזכות לשוויון.3 בנוסף להכרה בזכות לשוויון כזכות יסוד במשפט הישראלי, ראוי לציין את השינוי במעמדה לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.4 בעקבות חקיקת חוק היסוד, והכרה במעמדן של הזכויות המנויות בו כזכויות בעלות מעמד חוקתי על חוקי,5 הגיעה גם ההכרה בזכות לשוויון כזכות יסוד, שאף על פי שאינה זכות מנויה בחוק היסוד, היא מהווה חלק בלתי נפרד מהזכות לכבוד האדם, ומשכך הינה גם בעלת מעמד חוקתי על חוקי.6 אף על פי כן, חשוב לציין שלמרות ההכרה במעמדה של הזכות לשוויון כזכות יסוד בעלת מעמד חוקתי, עדין ניתן להצביע על קיומה של מחלוקת לגבי מעמדה, וניתן להצביע גם על גישות, הגורסות כי למרות ההכרה במעמדה כזכות חוקתית בלתי מנויה, אין מדובר בזכות בעלת מעמד שווה לזכויות היסוד המנויות.7
כפי שניתן לראות כמפורט לעיל, מחד, ניכר כי הזכות לשוויון מהווה חלק אינטגראלי ומשמעותי מהמשפט הישראלי, וקיומה כמעט ואינו שנוי במחלוקת. אף על פי כך, ניכר כי מעמדה עבר תמורות ושינויים במהלך השנים, וכי גם כיום, שאלת מעמדה אינה חד משמעית, ועודנה מהווה מושא למחלוקת ודיון משפטי ואקדמי. דיון זה מקבל תוקף משמעותי במיוחד לנוכח מאפייניה הדמוגרפים הייחודיים של ישראל, והימצאותם של מיעוטים שונים, אשר מצריכים לעיתים התייחסות ספציפית מבחינת היקף הזכות לשוויון המוקנית להם.8
עיגון חוקתי חסר לזכות לשיוויון
כפי שיפורט להלן, נראה כי המעמד החוקתי של הזכות לשיוויון מתאפיין בחולשות נורמטיביות במספר היבטים באופן אשר מחלחל גם לתפיסות החברתיות בציבור הישראלי. אמנם מדובר בזכות אשר נידונה רבות וקיבלה מעמד חוקתי מובהק במסגרת פסיקות בית המשפט העליון, ועם זאת, היעדר עיגון לשוני שלה בחקיקת היסוד הישראלית מוביל לחולשה נורמטיבית בהיבטים שונים, שאלו החשובים שבהם לטעמי:
ראשית, וההיבט החשוב ביותר לדעתי, הוא העובדה שההגנה על הזכות לשוויון במסגרת המצב הנורמטיבי הקיים בישראל כוללת רק פגיעות בשוויון העולות כדי פגיעה בכבוד-האדם. כך, נזנחת ההגנה על השיוויון במקרים בהם הפגיעה בו לא מובילה להשפלת אדם. הדבר מקבל ביטוי מובהק בטיעונים לפגיעה בשוויון בנוגע להחלטות לגבי הקצאת משאבים-ציבוריים.9 החלטות כאלו אמנם ממילא ניתנות באופן טבעי לרשות המבצעת והמחוקקת, ובתי-המשפט נדרשים להתערב בהם במשורה. אך במצבי קיצון בהם התערבות-שיפוטית תהא מוצדקת, בג"ץ יתקשה לפסוק על יסוד פגיעה בלתי חוקתית בשוויון כאשר אין אדם שכבודו נפגע. שהרי החלטות תקצביות בטיבען אינן פוגעות בכבוד אך בהחלט יכולות לפגוע בשוויון. ברי כי בעיה דומה מתעוררת בדיונים על אודות פגיעה בזכות לשוויון של תאגידים.10
נדבך חשוב נוסף שנשמט מהיקף התחולה של ההגנה על השיוויון בשל מעמדה כזכות נגזרת, הוא הבחנות שונות המקובלות במסגרת ההגנה החוקתית על הזכות לשוויון במדינות דמוקרטיות אך אינן כלולות בזכות לכבוד, כדוגמת ההבחנה החשובה בין שוויון פורמאלי לשוויון מהותי, וכן, ההבחנה בין שוויון להלכה לשוויון למעשה.11 כך, גם לגבי הניתוח החוקתי של הזכות לשוויון בנוגע לבעלי צרכים מיוחדים או אוכלוסיות בעלות אינטרסים ייחודיים, כריכת הזכות לשוויון בזכות-לכבוד מערימה קשיים ומותירה את הניתוח החשוב בסוגיה ברמה רדודה ולא ממצה.12
ישנם קולות במחקר המשפטי-מדיני-דמוקרטי הקוראים להסדיר את הזכות לשוויון בחוק-יסוד ייעודי, או לפחות לתקן את חוקי-היסוד הקיימים, כך שייכללו עיגון לשוני ברור לזכות לשוויון,13 ולדעתי טוב יהיה אם קולות אלו יקבלו אוזן קשבת ברשות-המחוקקת.
סיכום
ניתן לומר כי אף שסקירת הדין המצוי העלתה תמונה לפיה ישנה הגנה רחבה וענפה למדי על הזכות לשוויון במסגרת שיטת המשפט הישראלית, המלאכה טרם תמה וראוי לחזק ולהרחיב את ההגנה באמצעות עיגונה בחקיקת יסוד ברורה וישירה. אציין כי מעבר להיבטים המשפטיים ה"טהורים" שהוצגו על קצה המזלג במסגרת שורות אלו, עיגון הזכות לשוויון בחקיקת-יסוד של הכנסת (המייצגת את הריבון – העם) תחזק את מעמד הזכות לשוויון גם בקרב הציבור-הישראלי ולכך יש חשיבות מכרעת.