הקשר בין חוקה ומשפט מנהלי
חוקה ומשפט מנהלי קשורים זה בזה ושניהם מהווים חלק מהמשפט הציבורי. החוקה שמה לה למטרה להגן על זכויות חוקתיות, במיוחד זכויות אדם, בעוד המשפט המנהלי מסדיר את היחסים בין סוכנויות מנהליות ליחידים. תחומים אלו שזורים זה בזה, ובעשורים האחרונים אנו עדים לתהליך של אדמיניסטרציה של החוקה, כלומר, שילוב ההיגיון המנהלי בחוקה. חשוב להבין שמצד אחד יש את הרשות המנהלית, שהיא זרוע של המדינה ונהנית מחזקת היושרה כמנהלת, ומצד שני יש גורמים הטוענים כי זכויותיהם נפגעו.
השפעת המשפט המנהלי על ביטול חקיקה
מבחינה מעשית, המשמעות של השפעת המשפט המנהלי על החוקה היא שנורמות המשפט המינהלי הפכו לסטנדרט לביטול החקיקה הנושאת. התגלמות לכך ניתן למצוא בעניין שריד, שם נקבע כי שלטון החוק "חל הן על יחידים והן על זרועות השלטון, אך גם על הבית עצמו, בשים לב לשלטון החוק". בית המשפט אינו זקוק לחוקה או אפילו לחוק כדי לבטל חוק מכיוון שהפרלמנט, כמו כל גוף ממשלתי אחר, פועל כנאמן לנושאים ציבוריים כאשר הוא מחוקק חוקים. שלטון החוק חל על בתי המשפט כפי שהוא חל על כל רשות אחרת, וחלים עקרונות המשפט המנהלי.
לעוד מידע בנושא עבודות הגשה במשפטים לחץ כאן
דוגמאות והשפעות על השיח החוקתי
פסיקתו של גואנטינסקי בעניין חוק מס בתים משותפים שלישית היא דוגמה לקשר בין המשפט המנהלי לחוקה. שם ביטל בית המשפט חוק מטעמים מינהליים בלבד (היעדר זכויות שמיעה, היעדר תנאים לחקיקה והפעלת שיקול דעת). פורת הסביר כי המשפט המנהלי מערב גורמי מינהל בכל הרמות ופותח באופן היסטורי כדי לפקח ולהבטיח כי הם פועלים בצורה ראויה, הגונה, שקופה והולמת בגבולות החוק. מטרת ביקורת מינהלית היא לבחון האם רשות מנהלית פועלת במסגרת הסמכות המוקנית בחוק ולוודא שאינה חורגת מסמכותה. ביקורת שיפוטית על הליכי חקיקה נפרדת אפוא מביקורת שיפוטית על הליכים מינהליים, הבוחנת האם המחוקקים עומדים בסטנדרטים שנקבעו בפעולותיהם כרשות מבצעת.
המשפט המנהלי מבוסס על שלושה עקרונות: פעולה מינהלית המוסמכת בחוק, הליכי קבלת החלטות ושיקול דעת מינהלי. המשפט המנהלי בישראל מפותח על בסיס פסיקה, המעצבת את אמות המידה לפעולה לפי החוק, בהליך תקין ובהפעלת שיקול דעת. במקביל, ביקשו בתי המשפט להתערב כמה שפחות בשיקול הדעת של גורמי המינהל, ולכן צמחו המושגים של סבירות ומידתיות ככלים לבחינה מדוקדקת. סקירת סבירות ומידתיות זו נדחתה מאוחר יותר ולא שולבה בשיח החוקתי עד לתחילת שנות ה-90. משפט חוקתי ומשפט מנהלי קשורים זה בזה. המשפט המנהלי מסדיר את היחסים בין אזרחים, תושבים ומדינה, והוא היווה מבשר לחוקה הישראלית. ההגנות שהעניקו בתי המשפט נועדו לקיים את אופן מתן זכויות הפרט, ועיצבו את זכויות האדם עוד בטרם נחקק חוק היסוד.