ההשלכות החוקתיות של חוקי היסוד

הגבלות על חופש הביטוי

לפי המבחן הפורמלי (בנק המזרחי), החוק הוא משפט מקובל, לא חוק יסוד, שכן "חוק יסוד" אינו מצוין בכותרתו. סעיף החוק הראשון נועד להגביל תכנים המתפרסמים ברשתות חברתיות או בכל דרך אחרת העלולה לפגוע בתדמית המדינה ובמוניטין הבינלאומי שלה. בכך החוק פוגע בזכות לחופש הביטוי. חופש הביטוי הוא זכותו של אדם להביע את דעותיו ולהישמע על ידי אחרים ללא הפרעה וחשש מסנקציות. חופש הביטוי אינו זכות חוקתית מפורשת משום שאינו נקבע במפורש בזכות לכבוד האדם ולחירותו (או בחוק יסוד אחר). עם זאת, בפסיקה נקבע כי זכות זו היא חלק מהזכות לכבוד (סרט טלוויזיה פס"ד), שהיא זכות חוקתית (סעיף 2 סעיף 2 וסעיף 4 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו). החוק נועד לפגוע ברשתות החברתיות ומאיים לסגור אותן במקרה של הפרות חוזרות ונשנות של תנאי החוק. הדבר פוגע גם בזכות לחופש הביטוי שכן האינטרנט משמש כפלטפורמה לביטוי זכויות. סעיף 3 מבקש לקבל אישור מראש לכל שלט שיוצג, שהפסיקה רואה בו זכות יסוד שכן הוא משמש כאמצעי יעיל להעברת מידע ולמימוש זכות הביטוי (פס"ד דיין, . לפיכך יש לעיין האם המעשה הבלתי חוקי עומד בתנאי הסעיף המגביל הקבוע בסעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם.

שמירה על ערכי המדינה

ראשית, פגיעה בזכויות מחייבת הסכמה מפורשת על ידי או מטעם החקיקה הראשית. כאמור, הנזק נגרם מחוק פרלמנט ולכן עמד בתנאי החקיקה הראשית. שנית, החוק צריך לשקף את ערכיה של מדינת ישראל. ערכים אלו אינם נכללים בחוק אלא חייבים להסתמך על ערכי מדינת ישראל היהודית הדמוקרטית במגילת העצמאות. לעניות דעתי, הסעיף הזה אינו תואם את ערכי המדינה. חוק זה פוגע בחופש הביטוי, שהוא חלק ממהות הדמוקרטיה (פסד אופלני). מנגד, ניתן לומר ששמירה על אחדות העם היא אמצעי להשגת הסדר הציבורי, המוכר בחוקה. פסיקה כעיקרון יסוד של המערכת שלנו (מועצת מבקרי הקולנוע והדרמה).

מבחני מטרה ואמצעי

לבסוף, לחוק חייבת להיות מטרה בעלת ערך. נבחן זאת לפי שני מבחני משנה הקבועים בחוק רצועת עזה. ראשית, נבחן האם המטרה עצמה נכונה. המשמעות היא, בין היתר, להישמר מפני דעות רעות ועקיפות. פגיעה בציבור (ועדת מבקרי קולנוע ודרמה), היא מטרה רבת ערך בפני עצמה, ולאחר מכן נבחן האם מטרה זו תושג במידה מיותרת ונמשיך על פיה. למבחן הפרופורציה. ראשית, עלינו לבחון האם קיים קשר התאמה סביר בין המטרה לאמצעי הפגיעה. קשה באמת לחזק את אחדות העם מבלי להשמיע הערות שפוגעות בתדמית המדינה. מצד שני, לסגירת רשתות חברתיות ולאפשרות לבטא את עצמך דרכן, והגבלת סמלים שיכולים להיות בעלי אפקט מקטב, אכן יש השפעה מצמררת על חלוקת אנשים. שנית, נבחן האם ניתן לנקוט באמצעים פחות מזיקים. לעניות דעתי, ניתן בהחלט להשיג את המטרה הזו באמצעים פחות דרסטיים. למשל, יש הגבלות על דיבור שפוגעות באנשים מכל תחומי החיים ולא ב"תדמית הלאומית". במקרה של רשתות חברתיות, החשיפה עשויה להיות מוגבלת ואף להיסגר לפרק זמן קצר, אך לא לחלוטין.

למאמר בנושא ליקויים בהליכי מעצר וחקירה לחץ כאן