סיכומי התביעה
בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 15.07.22 מתכבדת התביעה להגיש כתב סיכומים מטעמה.
בית המשפט הנכבד מתבקש להרשיע את הנאשם (להלן: "דני דין") בעבירה לפי ס' 448 לחוק העונשין התשל"ז-1977 הקובע: "המשלח אש במזיד בדבר לא לו, דינו – מאסר חמש עשרה שנים; עשה כן במטרה לפגוע בנכס של המדינה, בנכס המשמש את הציבור, באתר טבע, בצמחיה או בבטחת דרי הסביבה או במטרה לפגוע בבני אדם, דינו – מאסר עשרים שנים".
בבסיסו של המקרה הנדון בפנינו, מתקיימות ראיות נסיבתיות בלבד. בע"פ 6392/13 ציין כבוד השופט נ' סולברג כי "עמדת ההלכה הפסוקה… היא ברורה, ולפיה ניתן להתבסס על ראיות נסיבתיות לשם הרשעה בפלילים, תוך היזקקות לבדיקה תלת שלבית…".
התביעה מתכבדת להציג את גרסתה, זוהי הגרסה האפשרית והסבירה ביותר על בסיסן של הראיות הנסיבתיות הקיימות שנאספו במקרה הנדון. מסכת הראיות הנסיבתיות נבחנה כולה בשלמותה, ומובילה בכללותה למסקנה ראייתית מצטברת כי המקרה המוצג בפנינו מעיד על הרשעה אפשרית סבירה ויחידה.
התביעה מתכבדת להציג בפני כבוד בית המשפט את עובדות המקרה בקצרה, אשר נסמכות על עדויות הנאשם, המתלונן (להלן: "מר יוסף כהן"), עדי התביעה, מכלול הצטברותן של הראיות הנסיבתיות שאותן הצליחה התביעה להציג, כל זאת על מנת להביא לידי חקר האמת באמצעות ראייתו של בית המשפט הנכבד את התמונה הכוללת המביאה לידי הרשעתו של הנאשם.
בית המשפט הנכבד מתבקש ליתן שיקול דעתו השיפוטי ולבחון את כלל ראיות התביעה שיוצגו בפניו, כל זאת בהתאם למבחני הפסיקה שנקבעו לבחינת הרשעה על סמך ראיות נסיבתיות באמצעות שלושת השלבים הבוחנים כל ראיה נסיבתית בפני עצמה, ובדיקת מכלול הראיות הנסיבתיות יחדיו.
1. מניעו של הנאשם לביצוע העבירה – סכסוך עם המתלונן
עקב סכסוך בין הנאשם, לבין המתלונן (להלן: "יוסף כהן") הוצתה מכוניתו של המתלונן זמן קצר לאחר הסכסוך בין הצדדים.
המאשימה מבקשת להטיל על הנאשם אחריות בגין העבירה המיוחסת לו לעיל, הכל כמפורט להלן: בהודעתו של המתלונן מיום 07.05.22 הודה המתלונן כי חל סכסוך בינו לבין הנאשם ביום 06.05.22 עקב מקומו של רכבו של המתלונן בחנייתו בטאבו. הנאשם דרש מן המתלונן להזיז את רכבו, וזאת בטענה כי המתלונן חנה "עקום" ואין באפשרותו של הנאשם לצאת. לאחר חילופי דברים בין המתלונן לנאשם החליט המתלונן להביא את מפתחות הרכב וזאת על מנת להזיז את רכבו, ואף הציע לנאשם כוס מים וזאת בכדי שיירגע.
הנאשם קילל את המתלונן, אמר בתגובתו כי "תיחנק עם המים שלך, עוד מעט תצטרך הרבה יותר מכוס מים", והלך לדרכו.
כעבור מספר שעות, בסביבות השעה 23:30 התעורר המתלונן לצעקות השכנים ולריח של שריפה, ולהפתעתו ראה את רכבו בוער כולו. בתגובה התקשר המתלונן מיד למשטרה ולמכבי האש ויצא החוצה בניסיון לכבות את האש.
עת המתלונן מצוי בניסיונותיו לכבות את השריפה, מגיח הנאשם מחלון ביתו, מגחח בצחוק ומוציא מפיו "נו, רוצה כוס מים?"
אמירותיו והתנהגותו של הנאשם אלה באותה עת כבר מעלות ומצביעות לעברו חשד לדבר ביצוע העבירה.
כחצי שעה טרם האירוע, נצפתה ממצלמות האבטחה של הבניין הסמוך, דמות היוצאת מן הבניין ועל ידה ניתן להבחין ולראות כתובת קעקע, בידה הימנית, אשר מציינת שתי מילים. במילה הראשונה ניתן להבחין באות "א" ובמילה השנייה ניתן להבחין באות "ש".
כעבור זמן קצר, ממצלמות האבטחה בתחנת הדלק אשר נמצאת לא רחוק ממקום האירוע, נראתה דמות, אותה דמות עם כתובת קעקע על אותה יד ימנית, בעלת שתי מילים. בשל קשיי תאורה ממצלמות האבטחה ניתן להבחין באופן ברור ומובהק את האותיות "יר" במילה הראשונה ואת האו "ם" במילה השנייה.
התביעה מבקשת לשים לנגד עיניו של בית המשפט את תשומת ליבו לעניין שתי ראיות אלה – בחיבור מכלול שתי ראיות נסיבתיות אלה ניתן להשלים את תמונת כתובת הקעקע על זרועו של הנאשם, המציגה את המילים "ירא שמיים".
בהודעתו של הנאשם מיום 10.05.22 סירב הנאשם לצלם את כתובת הקעקע שכתובה על ידו, ואף אישר כי רשום בה "ירא שמים". מחומרי החקירה המצ"ב לכתב האישום, עולה כי כתובת הקעקע הרשומה על כתב ידו של הבחור המתדלק בהקלטה מתחנת הדלק הינה "יר" במילה הראשונה ו"ם" במילה האחרונה.
בהמשך לסרטון מצלמות האבטחה מתחנת הדלק, נצפתה אותה דמות שצוינה לעיל, מוציאה מפח האשפה מס' בקבוקי פלסטיק ומכניסה לשקית, ובהמשך נעמדת אל מול משאבת הדלק זמן לא קצר ולאחר מכן עוזבת את המקום.
זיהוי הנאשם באמצעות כתובת הקעקע הייחודית לו, סירובו לצילום כתובת קעקע זו, וצילומי מצלמות האבטחה בסמוך למקום וזמן ביצוע העבירה, מעידים באופן מובהק על קשר סיבתי לביצוע העבירה ע"י הנאשם. זאת ועוד, נעשה לצורך ביצוע העבירה שימוש בבקבוק פלסטיק אשר נמצא בדירתו של הנאשם בהמשך החקירה.
כפי שצוין לעיל, למקום האירוע הוזמנו על ידי המתלונן ניידת משטרה וצוות מכבי אש. ממסמכי צוות הכיבוי עולה כי פריצת הדליקה שהתרחשה במכוניתו של המתלונן הינה מהתלקחות חומר בעירה מסוג בנזין. כמו כן, ממקום האירוע נלקחה דגימה אשר נבחנה במעבדה של צוות החקירה, ובחוות דעתו של מומחה מטעם התביעה לעניין זה נקבע, כי אין זה סביר שהתלקחות בסדר גודל
כפי שהתרחשה במקרה הנדון, תתרחש עקב בדל סיגריה, אלא מצביעה על סבירות גבוה של הצתה בידי אמצעי בעירה מכוון כגון גפרור, מצית וכיוצ"ב.
על פי כל האמור לעיל, נראה כי חומר הראיות אשר הוצג מעיד על דבר התנהגותו המתוחכמת ואף עבריינית, אשר כמעט באה לידי הצלחה מלאה – כל אלה קושרים את הנאשם, ביושרין או בעקיפין, לביצוע הצתת הרכב על ידו.
2. התנהגות הנאשם
בחקירת הנאשם מיום 08.05.22 סירב הנאשם לחתום על הודעתו זו וכן לא השיב לשאלותיו של החוקר, זכריה לוי, (להלן: "החוקר") עד שלא היוועץ עם עו"ד. מהודעתו של הנאשם מיום 10.05.22, וזאת לאחר שהיוועץ עם עורך דינו, השיב הנאשם לשאלותיו של החוקר. בתגובותיו הכחיש הנאשם כי אין ולא היה לו כל קשר לאירוע ההצתה.
כחלק מחקירתו של הנאשם, סירב הנאשם לבוא לידי שיתוף פעולה עם צוות החקירה לצורך זיהוי טביעת אצבעותיו, ואף הגיב בתגובה התנגדותית קיצונית. מחומר הראיות אשר נמצא בדירתו של הנאשם עלו בקבוק פלסטיק עם חומר בנזין אשר נמצא בפחו בקבוק פלסטיק נודף ריח בנזין, קופסת סיגריות פרלמנט ומצית על שולחן הסלון. כשנשאל הנאשם לעניין ראיות אלה שנתפסו בחומרי החקירה הגיב באמירות "מה אכפת לך?", ובאמירות "אתלונן עלייך במח"ש". לא זו בלבד, כי בחקירתו הראשונה מיום 08.05.22 על ראיות אלה הגיב בתגובה אשר יצרה אנטגוניזם ואף לא נתן מענה לשאלות החוקר לעניין הריח שנדף מבקבוק הבנזין. כל אלה הביאו לידי אזיקתו של הנאשם אל תחנת המשטרה, דבר המעלה חשד להפללת הנאשם בפני עצמו, וכן חוסר שיתוף פעולה וציות לדברי החוק.
בחקירתו השנייה של הנאשם מיום 10.05.22, ניכר כי טיב התנהגותו הקיצוני מעיד על עיוות במבחן המציאות באשר להתנהגותו של הנאשם, באמרותיו כי הוא מעיד על עצמו כאדם שלו ורגוע, דבר אשר נמצא רחוק מן המציאות. ניכר לציין כי גם עדי התביעה מעידים על התנהגות עצבנית, חשודה ומאיימת מצד הנאשם לאורך כל התרחשות האירוע ובסמוך לו.
3. עדותו של חיים שריף
ביום 09.05.22 נחקר חברו של הנאשם, (להלן: "חיים שריף"). עדותו תועדה בכתב ואף הוקלטה. עדות זו בעלת משקל ראייתי חזק, ומיצוק הראייה הנדרש הינו תוספת ראייתית מסוג חפצים ותיעוד מצלמות האבטחה שנמצאו בעת האירוע. מחומרי חקירתו נחשף מידע אודות סכסוכו של הנאשם עם המתלונן בדבר החניה. כמו כן, צוין כי נעשה שימוש בבקבוק פלסטיק בידי הנאשם, בציינו כי הנאשם מילא דלק בבקבוק הפלסטיק וציין בפניו כי ירשום בקופת העובד בעבור הדלק שלקח.
נראה כי קיים קשר ישיר בין אמרותיו של העד לבין חומרי החקירה שנאספו מביתו של הנאשם, המעידים על השתלשלות הדברים. אמירותיו של הנאשם וטיב התנהגותו במילוי הדלק בבקבוק הפלסטיק, מביאים לידי אמרת חוץ אשר חושפת את מניעו, כוונתו וטיב מעשיו לעבירה בה הוא מואשם. כל אלה מביאים את התביעה לידי הודיית חוץ של נאשם כאמור בס' 10א לפקודת הראיות. בחקירתו של העד ציין בהפסקתו כי הנאשם הגיע לתחנת הדלק ביום האירוע עצבני, ואף
התלונן על שכנו לעניין חניית הרכב, דבר שקורה אצלו בשגרה. התביעה תטען כי שיחתו של החוקר עם העד בהפסקתו נוהלה מתוך רצון חופשי וללא הפעלת גורמי לחץ מצד חוקר התביעה, וכן נמסרה מתוך ידיעה מלאה בדבר חשיבות חקר האמת. עדותו של שריף קושרת קשר עקיף לקיומו של מהות הסכסוך, קיומו ואף כוונותיו של הנאשם במקרה דנן.
4. עדותו של יוסף כהן
ביום 10.05.22 יוסף כהן (להלן: "המתלונן") מסר את עדותו באופן מלא ומהימן. במהלך החקירה נתבקש המתלונן לבוא לידי פגישת עימות יחד עם הנאשם וזה טען מצדו כי הוא חושש ואף פוחד מתגובות אלימות מצד הנאשם אשר עשויות להביא לכדי עימות נוסף בין השניים.
5. פסילת ראיות מצד ההגנה
במסגרת החקירה נמצאו חומרי חקירה בביתו של הנאשם אשר קושרים קשר בין הנאשם לביצוע העבירה. חומר הראיות מובא לעיני בית המשפט באמצעות מזכר חקירה מיום 08.05.22. התביעה תטען כי אין כל בטלות לעניין מומחיותו של החוקר בדבר זיהוי ריח הבנזין אשר נדף מבקבוק הפלסטיק שנמצא בביתו של הנאשם, זאת בשל מס' טעמים. מחד גיסא, החוקר הינו בעל מיומנות חקירה וניסיון רב בתחום. מאידך גיסא, אין צורך במומחיותו של אדם לבחינת זיהוי ריח בנזין המצוי בכל תחנת דלק.
בכל הנוגע לטענת ההגנה כי יש צורך בפסילת הראיות שהוצגו לעיל, שכן אלה הושגו ללא צו חיפוש של בית המשפט, תטען התביעה כי במסגרת החקירה לא נערך כלל חיפוש בביתו של הנאשם, ואלה הונחו בפני החוקר בעת הגעתו לביתו של הנאשם. בהתאם לס' 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) תשכ"ט-1969 נקבע: "רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה…". משם כך, החוקר אשר הריח ריח בנזין הביא לידי קשירת קשר לביצוע העבירה, והעלה בו חשד סביר כי לעניין אותה ראיה (בקבוק פלסטיק) נעברה עבירה. לא כל שכן, כחלק מהגדרת עבודתו של החוקר, נמנית פעולת החיפוש כפעולה שבשגרה הנלוות לפעולות החקירה הדרושות להגעת חקר האמת. נוסף על האמור, ערב ביקורו של החוקר בביתו של הנאשם, קיבל החוקר מידע אודות החפצים שנמצאו בדירה. עובדה זו העלתה בחוקר חשד סביר לביצוע העבירה בידי הנאשם. כל אלה, מביאים את התביעה לידי חיזוק ראייתי שנמצא בביתו של הנאשם, עת הוא מעוכב לחקירה.
לאור כל האמור לעיל, ובנוסף לחומר הראיות שהוצג, בית המשפט הנכבד מתבקש להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו את העונש הקבוע בחוק, דהיינו חמשה עשר שנות מעשר בגין ביצוע עבירת ההצתה לפי ס' 448(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
סיכומי הגנה
בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 15.07.22 מתכבדת ההגנה להגיש כתב סיכומים מטעמה.
בית המשפט הנכבד מתבקש שלא להרשיע את הנאשם (להלן: "דני דין") בעבירה לפי ס' 448 לחוק העונשין התשל"ז-1977 הקובע: "המשלח אש במזיד בדבר לא לו, דינו – מאסר חמש עשרה שנים; עשה כן במטרה לפגוע בנכס של המדינה, בנכס המשמש את הציבור, באתר טבע, בצמחיה או בבטחת דרי הסביבה או במטרה לפגוע בבני אדם, דינו – מאסר עשרים שנים".
בבסיסו של המקרה הנדון בפנינו, מתקיימות ראיות נסיבתיות בלבד. במסגרת בג"ץ 2534/97 יונה יהב נ' פרקליטות המדינה, קבע בית המשפט העליון מבחן דו שלבי המשלב את שני השלבים האחרונים במבחן התלת שלבי לשלב אחד.
בשלב הראשון נבחנת כל ראיה נסיבתית בפני עצמה על מנת שניתן יהיה להשית עליה ממצא עובדתי. בשלב השני הבחנות כל הראיות הנסיבתיות בכללותן לצורך קביעת משקלן המצטבר המוביל להפללת הנאשם. בשלב השלישי הנטל עובר לידי הנאשם באמצעות שלילת המסקנות המפלילות שהועלו מידי חומר הראיות הנסיבתיות יחדיו, בבקשה למתן גרסה מספקת דיה המיישבת עם חומר הראיות הנסיבתיות שהוצג בפני בית המשפט.
ההגנה מתכבדת להציג את גרסתה, בניסיונה להציג ולהראות לנגד עיני בית המשפט הנכבד את התמונה המלאה על פי מסכת הראיות הנסיבתיות שהוצגו בידי התביעה בבית המשפט.
1. סירובו של התלונן
ההגנה תטען כי סירובו של המתלונן לצורך קיום עימות בינו לבין הנאשם, מעיד על חוסר מהימנותו לעימות דבריו שמסר הוא בעצמו בהודעת המשטרה מיום 10.05.22. כפי שמסר הנאשם בהודעתו מאותו היום, המתלונן הינו שכנו של הנאשם ואיש יקר. לנאשם לא הייתה כל מניעה בדבר קיום העימות עם שכנו. מן האמור עולה חשד כי המתלונן נמנע מלקיים עימות שכן חשש לגילוי חקר האמת בפני הנאשם.
2. התנהגות הנאשם
בהודעתו של הנאשם במשטרה, ציין הנאשם כי ביום שישי בעת קרות האירוע עשה שבת בביתו כפי שנוהג בכל יום שישי. אמירה זו אינה מלמדת על שמירת שבת, אלא מחדדת את התנהגותו של הנאשם כאיש יהודי שומר מסורת, ואין בה משום מה כדי ללמד על סתירות כלשהן.
חוקר המשטרה הגיע לביתו של הנאשם לצורכי חקירה בלבד, ללא צו חיפוש, ולא בהתאם לנוהל עריכת חיפוש הקבוע בחוק, כל זאת בהתאם לס' 26 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש))[נוסח חדש], תשכ"ט-1969 הקובע כי: "חיפוש, בין על פי צו ובין שלא על פי צו, ייערך בפני שני עדים שאינם שוטרים…".
משם כך, תטען ההגנה כי החפצים אותם תפס החוקר בזמן שהותו בבית הנאשם, כל זאת עת הנאשם הולך בתומו לחדרו בביתו להתלבש, וזאת לאחר שהכניס את החוקר לביתו ולמרחבו
הפרטי והאישי, ניצל השוטר את הרגע ונכנס לסלון והחל בחיפושו אחר החפצים שהוצגו בפני בית המשפט, ובניהם בקבוק פלסטיק ריק בפחו של הנאשם. אין זה סביר, שחוקר משטרה ישהה בביתו של נאשם ויחטט בחפציו המונחים בביתו, ואף יחטט בביתו, כל זאת מבלי צו חיפוש המורה לכך. בנוסף, הנאשם עובד בתחנת דלק בתור מתדלק, וכפועל יוצא מכך סביר יהיה כי על גופו וחפציו, הן בביתו והן מחוצה לו, יהיה ריח ייחודי של דלק בנזין, שכן זהו מקצועו וכפועל יוצא מזה ריח הבנזין נדבק אליו ולחפציו.
3. הודעת המתלונן
ביום 10.05.22 נחקר המתלונן (להלן: "יוסף כהן") על ידי צוות החקירה במשטרה. כחלק מחקירתו, נשאל המתלונן על ריח הדלק שעליו התלונן חודש קודם לכן. בחקירה ציין כי אכן התלונן בעבר על ריח של דלק, ובמקום לתקן את מכסה פתח הדלק, שנכון לקרות האירוע היה שבור, כיסה אותו באמצעות שקית שאינה אוטמת את פתח המיכל. בנוסף, כשנשאל המתלונן בחקירה על טיב היחסים בין בנו לבין אביו של בת זוגו של בנו (להלן: "יהודה נעים"), ציין כי טיב היחסים בניהם אינו מזהיר במיוחד. עוד ציין כי בתו של יהודה, בתו זוגתו של בנו, נכנסה כעת להריון ממנו.
בהודאתו של הנאשם מיום 10.05.22, ציין הנאשם כי על צוות החקירה לחקור את בנו של הנאשם, בת זוגתו ואביה. צוות החקירה התעלם מהודעתו של הנאשם, בצירוף עם הודעתו של המתלונן כי טיב היחסים בין השלושה אינו מזהיר, ואף דווקא בעת זו נקשרו ביניהם בקשר משפחתי, דבר העשוי ללמד על כיוון חקירה אחר.
לאור האמור לעיל, ההגנה מבקשת לשים את תשומת ליבו של בית המשפט הנכבד, ולראות לנגד עיניו כי אין ספק שצוות החקירה התרשל במקצועיותו, פסל ואף התעלם מראיות שהוצגו לנגד עיניו.
4. הודאת חוץ של הנאשם
ההגנה תטען כי קבלת קבילות ראיה מעין זו, קבועה בס' 12 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 הקובע כי: "(ב) בית המשפט רשאי לקבל כראיה, להוכחת נסיבות שבהן ניתנה הודיית נאשם, גם תצהיר בכתב של מקבל ההודיה, שבו מפרט את נסיבות גביית ההויה ומצהיר כי ההודיה היתה חופשית ומרצון, והוא אם נתקיים אחד מאלה: (1) הנאשם מיוצג וסניגורו ויתר על חקירת מקבל ההודיה; (2) ההודיה היתה על עבירה שהיא עוון או חטא…". על פי לשון הס' נראה כי תנאי הסעיף אינם מתקיימים במלואם, הן יחד והן לחוד. מח גיסא, סניגורו של הנאשם לא ויתר על חקירתו של מקבל ההודיה, הלו הוא עמיתו לעבודה של הנאשם (להלן: "חיים שריף"). כבר בחקירתו של הנאשם ציין הנאשם בפני החוקר כי מקבל ההודיה הינו אדם שקרן בעל עבר מלווה בשקרים ובלאגנים. מאידך גיסא, הנאשם מואשם בעבירה המוגדרת כ"פשע" שלא כתנאי לשון הסעיף "עבירה שהיא עוון או חטא…". משם כך, שני תנאי הסעיף אינם מתקיימים, ועל כן, כבוד בית המשפט מתבקש שלא לקבל את הודאת החוץ של הנאשם, ואף לפסול ראיה מעין זו, שכן לא עומדת בתנאי קבילותה, כל זאת בהתאם לחוק.
לאור כל האמור לעיל, ולאור העובדה כי בחומרי התביעה שהוצגו בפנינו אין כל ראיית זהב אשר תקשור את הנאשם בסעיף המיוחס לו, וכן התעלמות התביעה מהוראות חוק מהותיות אשר אי ציות להן כפוף בפגיעה בזכיותיו, פרטיותו ואף באוטונומיה שלו. כל אלה מציגים מצג שווא של הלך הדברים, וזאת כתוצאה מהליכי חקירה כושלים הבאים לידי ביטוי בהתרשלות מקצועית של צוות החקירה. בית המשפט הנכבד מתבקש לזכות את הנאשם מעבירת ההצתה לפי ס' 448 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.