דיני נזיקין – תביעת נזקי רכוש בגין רשלנות או הפרת חובה חקוקה

תשובה 1

מאחר שמדובר בנזקי רכוש (ולא נזקי גוף) אין תחולה לפלת"ד, כך שאלון יוכל לתבוע מכוח עוולות המסגרת של רשלנות או עוולת הפרת חובה חקוקה. בעוולת הרשלנות אלון יוכל לתבוע את עזבונו של אפי (ס' 19 לפקנ"ז) בטענה שהתרשל בכך שבחר לחצות את הכביש למרות שזיהה רכב מתקרב ועל אף הוראות החברה המפורשות שבה הוא עובד. וכן, אלון יוכל לתבוע ברשלנות את החברה עצמה (כאשר אפי הוא ידה הארוכה בהתאם לדיני השליחות) ולטעון שהפיקוח שאינו מספק על כך שעובדים לא חוצים את הכביש כשמתקרב רכב, או לחילופין, עצם העובדה שהעובדים נדרשים לחצות עם מלגזה איטית כביש מהיר – מהווה רשלנות של החברה הויא הייתה צריכה למצוא פתרון הולם יותר אחר.

ע"מ לבסס את עילת הרשלנות (ס' 35-36 לפקנ"ז) – אלון יידרש להוכיח את יסודותיה (כפי שנקבע בפס"ד ועקנין): חובת זהירות – אלון יטען כי חלה חו"ז מושגית במסגרתה בודקים בראי שיקולי מדיניות (פס"ד לוי) האם אנו כחברה מעוניינים מבחינה עקרונית להטיל חו"ז על סוג המזיק הרלוונטי בנסיבות המקרה. זאת, באמצעות מבחן הצפיות הטכנית והנורמטיבית, כאשר בעייננו אלון יטען כי בוודאי שיש להטיל חו"ז הן על חברה והן על עובד פלוני בה אשר חוצים דרך קבע כביש מהיר באמצעות מלגזה, שעה שגם חברה סבירה בנעליה של חברת ה"בורר" וגם עובד סביר בנעליו של אפי יכלו (פיזי) והיו צריכים (נורמטיבי) לצפות שחציית כביש מהיר דרך קבע עם מלגזה, ובוודאי כאשר נראה מרחוק רכב מתקרב – עשויים להוביל לתאונה מצערת ומכאן לקרות הנזק. עוד יטען אלון כי מתקיימת גם חו"ז קונקרטית בנסיבות העניין, כאשר חברת "הגורר" עצמה וכן אפי עצמו יכלו והיו צריכים לצפות את אפשרות קרות הנזק, כאשר החברה מתפעלת את הנושא מידי יום ואפי הינו סמנכ"ל תפעול ובוודאי שאחראי לעניין. בנוסף, בעניין ועקנין נקבע כי אם הכרענו שחלה צפיות טכנית (ובוודאי שהחברה ואפי יכלו לצפות שתהיה תאונה) אז בהכרח מתקיימת גם צפיות נורמטיבית.

באשר להוכחת קיומה של התרשלות – ע"פ נוסחת האנד – אלון ייטען כי עלות מניעת הנזק ע"י המתנה עד אשר הוא יחלוף והכביש יהיה פנוי (לגבי רשלנותו של אפי), וכן עלות המניעה ע"י חידוד ואכיפת נהלים טובה יותר ע"י החברה ויתרה מכך ע"י בניית שני מחסנים באותו צד של הכביש למשל – בהרכח לא עולים על תוחלת הנזק בענייננו כאשר מדובר על סיכויי גרימת נזק לא מבוטלים (שהרי מלגזה החוצה כביש מהיר מקימה סיכון מובהק בעל סיכויי נזק גבוהים) ובמיוחד לאור גובה הנזק שעשוי להיגרם אשר כרוך בחיי אדם (כפי המקרה מלמד לדאבוננו) ובטיחות בדרכים. החברה עשויה לטעון כי היא יצרה נהלים אדוקים ועשתה כל הניתן לאכוף אותם וכי למעשה לא היו ברשותה אפשרויות או משאבים זמינים לנקיטת אמצעים למניעת הנזק מעבר לאלו שנקטה, אך לדידי טענות אלו לא יחזיקו מים. לאפי לעומת זאת, יהיה קשה לטעון כי עלות מניעת הנזק בהמתנה עד שאפי יחלוף בכביש הייתה גבוהה או בלתי מושגית אל מול תוחלת הנזק כאמור. יתרה מכך, פרופ' פורת מבקר את נוסחת האנד וטוען כי היא לא לוקחת בחשבון גם את התועלת שעשויה לצמוח מנקיטת אמצעים למניעת נזק עבור המזיק עצמו – ולראיה מותו של אפי. קרי, שראוי לקחת בחשבון גם את נזקו של אפי. החברה ועזבונו של אפי עשויים לטעון כי הם לא צפו ולהיו צריכים לצפות שאלון יסיט את מבטו מהכביש לפאלאפון וזהו גורם הנזק. אך לדעתי טענה זו יכולה לכל היותר להקים "אשם תרם" של אלון ולא לגרוע מרשלנותם שלהם.

לבסוף, צריך להוכיח נזק וכמובן קש"ס לנזק, כאשר בענייננו נתון שנוצפה השמשה כך שקיום נזקי הרכוש של אלון הוא נתון. באשר לקש"ס, ברור הוא כי אלמלא התרשלותם של החברה ושל אפי הנזק לא היה נגרם (קש"ס עובדתי) וכי מתקיימים מבחני הצפיות הטכנית והנורמטיבית כאמור (קש"ס משפטי) כאשר ניתן אף להוסיף את מבחן הסיכון ולטעון שמתקיים קש"ס משפטי גם לאור העובדה שהנזק שנגרם הוא לגמרי בתוך מתחם הסיכון שייצרה שהתנהגותם של החברה ושל אפי.

ע"מ לבסס עוולת הפרת חובה חקוקה (ס' 63 לפקנ"ז) – בהנחה שקיים חיקוק האוסר על חציית כביש מהיר ע"י מלגזה איטית (ככל הידוע לי בכלל אסור למלגזה לעלות על כביש מהיר אז בוודאי שלא לחצות אותו דרך קבע), ובהנחה החיקוק הוא מחוץ לפקנ"ז ומטיל חובת עשה (למשל – נהג מלגזה יחצה כביש מהיר רק לאחר נוכח לראות שאין מכוניות באזור) אז מתקיים יסוד החובה המוטלת מכוח חיקוק. בהמשך, בהנחה שקיימת חובה כזו יש להניח שהיא מקיימת את היסוד של חיקוק שנועד לטובת הניזוק (כאשר ע"פ ועקנין אין הבחנה בין טובת ציבור לטובת פרט, והאינטרס אף יכול להיות מקבל, סולטאן). בענייננו, אין כל ספק שאלון, בתור נהג רכב בכביש מהיר, הוא מבין האנשים/ניזוקים שעליהם חובה כאמור נועדה להגן. כמו כן, אפי או החברה כשולחת של אפי הפרו את החובה המוטל עליהם, ההפרה גרמה לנזק (קש"ס), והנזק שנגרם הוא מסוג שאליו התכוון החיקוק להגן, כאשר אין סיבה להניחש חל הסייג לפיו החיקוק התכוון לשלול תרופה לפי הפקנ"ז.

תשובה 2

א. בגין נזקי הגוף שנגרמו לאפי יוכלו לתבוע יורשיו (נהני העיזבון שלו), אך לדעתי רק בגין ראשי נזק של נזק ממוני שנובעים מנזקי הגוף (כדוגמת אובדן השתכרות עתידית וכדומה) אך לא בגין ראשי נזק לא ממוניים שהיו לאפי כדוגמת כאב וסבל, נזקים נפשיים, אובדן תוחלת חיים וכו').

ע"מ להכריע באיזו עוולה יורשיו של אפי יוכלו לתבוע יש להכריע האם מדובר בתאונת דרכים עליה יחול הפלת"ד אם לאו. במידה וחל הפלת"ד אז מתקיים ייחוד עילה (ס' 8 לפלת"ד) וניתן לתבוע אך ורק מכוח הפלת"ד כאשר מתקיים משטר של אחריות מוחלטת (ס' 2(א) לפלת"ד), ולכן היורשים יוכלו לתבוע את חברת הביטוח "צפון חברה לביטוח בע"מ" ללא קשר לשאלת אחריותו של אלון (אשר גם לו אחריות לאור המבט לטלפון בזמן נהיגה) או לנסות את "קרנית" (אך קרנית לא חלה לגבי חסר ביטוח שחוסר היבטוח הוא באשמתו). אם יוכרע כי לא חל הפלת"ד נראה כי העילה הרוולנטית היא רשלנות (ס' 35-36 לפקנ"ז), כאשר היורשים יוכלו לתבוע את החברה המעסיקה בטענה שהתרשלה בדרכי העסקתה (כאשר היורשים יצטרכו להתמודד עם טענה של הסתכנות מרצון ו-אשם תורם לאור אי העמידה של אפי שבנהלי החברה) או את אלון בגין רשלנותו שבהסתכלות לטלפון בזמן הנהיגה (בהתאם ליסודות עוולת הרשלנות שפורטו בשאלה 1).

ע"מ להכירע האם חל חוק הפלת"ד יש לבחון את התנאים:

1. מאורע פתאומי ולא מתמשך – אין ספק התאונה היא "מאירוע".

2. נזק גוף – אנו דנים בנזקי מותו של אפי, מתקיים.

3. "עקב", קש"ס עובדתי ומשפטי – כאשר בענייננו אין ספק כי "אלמלא" המאורע (התאונה בין הרכב למלגזה) לא היה נגרם הנזק (מותו של אפי) ולכן מתקיים קש"ס עובדתי, וכן כי התאונה מצאת בתוך מתחם הסיכון התעבורתי שנגרם מהשימוש במלגזה וברכב ולכן מתקיים קש"ס משפטי.

4. "שימוש" – נסיעה רכב מקיימת.

5. "רכב מנועי" – ניתן לטעון כי מלגזה לא נכנסת להגדרה אך עקרונית ההגדרה כוללת מכונה שכשירה לנוע על הכביש גם אם זי לא עיקר ייעודה, כך שניתן לטעון מחד ומאידך לגבי כשירות של מלגזה לנסוע בכביש.

6. מטרות תחבורה – לדעתי במבחן הסיכון התעבוריתי יש להכריע שאף שהיה ניצול הכוח המכאני של הכרב המטרה של השימוש במלגזה לא הייתה תחברותית אלא העברת ציוד ומלאי ממחסן למחסן בתוך אותו מתחם של חברה ולכן צריך להכריע לדעתי שהפלת"ד לא מתקיים. אך ניתן לטעון פה לכאן ולכאן. כך לדוגמה ניתן לטעון לחזקה המרבה של ניצול הכוח המיכאני של הרכב ובלבד שבעת השימוש לא שינה הרכב את ייעודו המקורי וניתן לטעון שהמלגזה לא שינתה את ייעודה המקורי של נשיאת מטען ולכן חלה החזקה מהרבה וכן חל הפלת"ד שמוביל לייחוד עילה.

יתרה מכך, מאחר שהרכב של אלון בוודאי מקיים את התנאים שנבחנו לעיל לגבי תחולת הפלת"ד, ייתכן שממילא ייקבע כי כל המאורע הינו תאונת דרכים וחל על הפלת"ד ממילא גם על נזקו של אפי (כדוגמת רכב שפוגע בהולך רגל בכביש).

ב. מאחר שלגבי אלון בוודאי שחל הפלת"ד בהתאם לתנאי התחולה של הפלת"ד כפי שפורטו בס' א' – העילה בגינה יוכל אלון לתבוע את נזקי גופו שבאובדן השמיעה מכוח הפלת"ד בלבד (ייחוד עילה שבס' 8 לפלת"ד שמייצר גם הגבלת גובה פיצוי). בהתאם, חל משטר של אחריות מוחלטת ולכן אלון בתור הנהג ברכב יוכל לתבוע גם את נזקי גופו מחברת הביטוח שלו. בנוסף, אם ייראו גם במלגזה כ"כלי רכב" לעניין הפלת"ד אלון יוכל לנסות להיפרע גם מ"קרנית" לאור היעדר הביטוח של המלגזה ולאור רשלנותם של החברה ואפי לגבי השימוש במלגזה. חברת הביטוח או קרנית עשויים לטעון כי לא מתקיים קש"ס לגבי נזקי הגוף של אלון לאור המאורעות בביה"ח הוניתח שלא הוביל לתוצאות חיוביות, אך נראה שהנזק עדיין עומד במחני הקש"ס (אלמלא התאונה אלון היה שומע, ונזק הגוף הוא במתחם הסיכון שמייצרת תאונת דרכים) ולכן לטעמי ייקבע שמתקיים קש"ס. דהיינו, אף אם ביה"ח הוא גורם זר מתערב הוא לא מנתק את הקש"ס כי הוא גורם זר מתרב שהיה צפוי שעשוי להתערב במקרה של נזק גוף, ובמיוחד כשנתון שהניתוח התבצע לעילה ובכל זאת לא צלח.

ג. במקרה בו הניתוח התרחש לאחר שאלון זכה בפיצוי – התביעה יכולה להיות רק כנגד ביה"ח בגין רשלנות למשל (כי הנזק הישיר של התאונה כבר נפסק ויש השתק עילה, כאשר אין בניתוח שלא צלח משום אירוע מפתיע או משהו שמצדיק לפתוח את הדיון בנזק הישיר של התאונה).

תשובה 3

ראשית, הזכאי לפיצוי הוא אלון הניזוק (ס' 19(א)), ואילו ילדיו הקטינים לא יוכלו לתבוע נזקיהם (אובדן ההכנסה מהאב) בתור "תלויים" מאחר שאלון לא נפטר (ס' 78).

אלון יוכל עקרונית לתבוע מכוח הפלת"ד הן נזקי ממון שנובעים מנזק הגוף (ס' 2, לרבות אובדן כושר השתכרות, הוצ' רפואיות, הוצ' נסיעה, עזרת הזולת ונלוות) והן נזק לא ממוני (כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים). כמו כן, אלון יהיה זכאי לנזק מיוחד (מזקי ממון עד לפסק הדין) וכן לנזק כללי (נזקי ממון עתידיים ונזקים לא ממוניים).

חישוב הפיצוי בגין אובדן השכרותו של אלון:

1. בסיס שכר –

אובדן ההשתכרות עד למתן הפס"ד ייחושב לפי שכר הבסיס (25,000 בכפוף לטיעוני אלון מכוח פס"ד ברששת כפי שיוצגו למטה, אשר לא עוברים את שילוש השכר הממוצע במשק [30,000] ולכן יחושבו כפי שהם) במכפלת נכותו התפקודית (נראה שתקבע כ-20% כי נתון שמצליח לעבוד בפועל במשרה של 80%), במכפלת מס' החודשים שחלפו מיום התאונה ועד למתן הפס"ד.

אובדן ההשתכרות העתידי – יחושב לפי אותו בסיס שכר (25,000) במכפלת הנכות התפקודית (20% כאמור) במכפלת מס' החודשים מיום הפס"ד עד לגיל הפנסיה (כ-324 = 12 X [40 – 67]) במכפלת מקדם היוון של 3% (כאשר יש פסיקה שמאפשרת להוכיח אחרת).

עם זאת, אלון ייטען כי בהתאם לפס"ד ברששת יש להסתמך על פוטנציאל ההשכרות של הניזוק ולא לפי השתכרות בפועל במקרים בהם יש אפשרות ממשית שהפוטנציאל היה בא לידי מימוש ובענייננו נראה שאכן כך הדבר. לצד זאת, בבע"א חיו נ' ונטורה נקבע כי במצב של חוסר וודאות לגבי השתכרות עתידית החישוב ייעשה בהתאם לדוק' של פיצוי ע"פ סיכון. מבחינה זו, בהחלט ייתכן שביהמ"ש ייראה בשכר העתידי שאיבד אלון לפי 35,000 ש"ח לחודש, ואז לאור המגבלה של שילוש השכר הממוצע במשק – שכר הבסיס לחשוב שנעשה למעשה יהיה 30,000 ש"ח.