חובת החוק על תחומי החיים והשפעתו על אלימות כלכלית

התערבות החוק בתחומי החיים והנדבך הפרטי מול הציבורי

השאלה היא באמת האם החוק צריך לחול על כל תחומי החיים ובמקרה זה על אלימות כלכלית בין בני זוג. יש לזכור כי ככלל החוק אינו חל על כל תחומי החיים, אלא מגביל את התחומים בהם הוא מתערב, תוך ציון מראש שיש דברים שהחוק אינו מעוניין להתערב בהם. הקושי הוא שבאמת אין נוסחה לקביעת התחומים שבהם יש לחוק להתערב. לגבי אלימות כלכלית בתוך התא המשפחתי, ניתן לומר שמצד אחד מדובר בתחום פרטי שבתי המשפט אינם מתערבים בו בדרך כלל, ומצד שני מדובר בתחום של החברה הציבורית. חֲשִׁיבוּת. בנוסף, בכל הנוגע לנושאים בין גברים לנשים, מבחינת דיכוי נשים וניצול כוחם ומלכותם של גברים, נושאים אישיים אינם בהכרח נושאים ציבוריים ולכן דורשים התערבות משפטית (כמו במקרה של אונס בין גבר ואישה) לדוגמה). במקרה זה – שבו אי התערבות משפטית עלולה לעלות להתערבות דה פקטו, והחזק מנצח ללא התערבות משפטית – במקרה זה, תישמר תופעת האלימות הכלכלית שיזמו גברים כלפי נשים. כך למשל, בתי המשפט נרתעים מלהתערב בנושאים השייכים לכאורה לתחום המוסרי ולתחום הפרטי שבין בעל ואישה, משום שזו תופעה שכיחה בחברה. לחשיפה, למרות שזה יותר תחום אתי, יכולות להיות השלכות משפטיות – אז בתי המשפט יתערבו.

אלימות כלכלית היא תחום בעל חשיבות משפטית וחברתית

לפיכך מודגש בהצעת החוק כי אלימות כלכלית היא סימפטום המתרחש פעמים רבות לצד אלימות אחרת בין בני זוג, שהיא חמורה הרבה יותר. לכן, ניתן לומר כי מדובר בתחום בעל השלכות משפטיות וחברתיות הראוי להתערבות. עוד הודגש שם כי ישראל שוקלת להצטרף לאמנה אירופית למניעת אלימות במשפחה וכלכלית, כלומר זו המטרה של החלטת המשפט הבינלאומי להתערב וכי גם ישראל מעוניינת בכך.

הפרשנות המשפטית והמגבלות לחוק

השאלה היא האם ניתן להיענות לעתירה הגורסת שמניעת יציאת נשים לעבודה עולה כדי אלימות כלכלית? מדובר בפרשנות משפטית שחשובה בהליך החקיקה ולכן הוחלט למחוק אותה. אולם, כפי שיובהר בהמשך, המחוקקים עוסקים בתביעות סרק, שאינן נחשבות כאלימות כלכלית, אלא אך ורק כתוצאה מהתנהלות משפחתית ומשפחתית. בית המשפט הוא הפרשן של החוק וקובע את תוקפו. אמנם עדיף שהחוק יהיה ברור ומדויק, אבל זה לא תמיד אפשרי. בענייננו, ברי כי טוב היה עושה המחוקק אילו היה מוציא במפורש רק היעדרויות מהעבודה מהצורך בטיפול בילדים. אבל הוא לא עשה את זה. אהרון ברק הזכיר מצבים המעוררים בעיות פרשניות: בין טעויות בניסוח החוק לבין חוסר ודאות לגבי התנהגותו המכוונת של המחוקק (למשל שימוש במושג השסתום). נראה כי במקרה דנן אין מדובר באי ודאות או בניסוח שגוי, העובדה שהחששות הועלו בבירור והוחלט על הסרה מהוראת החוק צריכה להעלות גבה. העתירה נדחתה. אחרי הכל, השפה המשפטית צריכה להיות מה שמנחה אותנו.

למידע נוסף בנושא כתיבת עבודה אקדמית לחץ כאן