מקור סמכות הבקשה להסרת פרסומות
מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה פנתה לרשתות חברתיות בבקשה להסיר פרסומות המפרות זכויות יוצרים. בקשה זו מהווה פעולה וולונטרית בהתאם לפס"ד בענייני רשת. מקור הכוח העיקרי לבקשות כאלה נובע מהסמכויות המוקנות לממשלה בסעיף 32 לחוק הממשלתי, המעניק לממשלה את הסמכות לנקוט בפעולות נגד מוסדות שפעלו שלא כדין. רבות מפעולות הממשלה אינן מבוססות על חקיקה אלא נחשבות כחלק מתפקיד הליבה של המדינה המודרנית, המאפשרות לה לגשר על הפער בין מהירות פיתוח החקיקה למהירות הפיתוח הטכנולוגי.
השפעת הבקשה על זכויות יסוד
לפי עקרונות המשפט המנהלי, הממשלה אינה רשאית להשתמש בכוחה הנותר כדי לפגוע בזכויות היסוד של יחידים. במקרה זה, מחלקת הסייבר לא כפתה על הרשתות החברתיות להסיר את המודעות האסורות, אלא הגישה בקשה בלבד. הרשתות החברתיות עצמן החליטו האם להסיר את המודעות המפרות, ולכן מחלקת הסייבר אינה צד להפרת חופש הביטוי. באשר לפרסומות המיוצרות על ידי רובוטים, מחיקה או חסימה של פרסומות כאלה אינה נחשבת פגיעה בחופש הביטוי, שכן לרובוטים אין זכויות אדם.
סמכות מחלקת הסייבר לפעול על פי חוק
מחלקת הסייבר מוסמכת לפנות לרשתות החברתיות בבקשה להסרת פרסומות מפרות גם מכוח סמכויות משנה לפי סעיף 17 לחוק הפרשנות. הסמכות העיקרית לפעולה נגזרת מסמכויות האכיפה הכלליות של נציב תלונות הציבור, חוק סדר הדין הפלילי, חוק הפלילי והסמכויות הכלליות של היועץ המשפטי לממשלה לפי חוק הסמכויות למניעת פשיעה. על פי הפסיקה, אין לפגוע בזכויות אדם בהפעלת סמכויות משנה. עם זאת, פניית מחלקת הסייבר לרשתות החברתיות לא הגיעה לכדי פגיעה בזכויות יסוד, מאחר שלא נעשה שימוש בכפייה וההחלטה על הסרת הפרסומות נותרה בידי הרשתות החברתיות.