מקרקעין ומסחר בעיניים עצומות

תביעת התובעים והבסיס לטענותיהם

החלטת למכור קרקע בין אנשי התיישבות ויזמי נדל"ן מדגישה את הפרש הכוחות בין הצדדים לחוזה. התובע טען כי ניתן לבטל את ההסכם בשל מרמה לפי סעיף 15 לחוק, בטענה שהקונה, יזם נדל"ן נבון, ידע על שינוי הייעוד המתוכנן של הקרקע ופעל בחוסר תום לב. התובע גם טען לטעות בכדאיות העסקה לפי סעיף 14(א) לחוק וטעות בסיסית לפי סעיף 14(ב), במטרה להוכיח שהקונה ידע ולא שיתף אותו במידע הרלוונטי.

טענות הנתבעים והגנתם המשפטית

הנתבע טען כי לא ידע על שינוי הייעוד המתוכנן ולכן לא הייתה הטעיה או טעות. בנוסף, הנתבע טען כי מדובר בטעות בכדאיות העסקה שאינה עילה לביטול ההסכם, והציע לתקן את הטעות באמצעות פיצוי כספי במקום ביטול ההסכם. הנתבע גם טען כי התובע הפר את החוק בכך שדחה את הודעת הפסקת ההסכם באופן בלתי סביר. הנתבע סבר כי תביעת התובע לביטול ההסכם הוגשה זמן מה לאחר העסקה, דבר שאינו סביר בנסיבות העניין.

מסקנות בית המשפט והחלטתו הסופית

בית המשפט קיבל את תביעת התובע והורה על ביטול ההסכם לפי סעיף 14(ב) לחוק, אך דחה את טענות הנתבע בדבר סיום ההסכם ואיחור בהגשת התביעה. בית המשפט לא קיבל את טענת התובע כי הנתבע ידע על שינוי הייעוד המתוכנן במקרקעין, אך התייחס לסעיף 8 לחוק הסמים ודחה את הטענות בדבר סיום ההסכם ואיחור בהגשת התביעה. בפסק דינו, בית המשפט קבע כי ביטול ההסכם הוא הפתרון המתאים במקרה זה, בהתחשב בנסיבות הספציפיות ובפערי הכוחות והידע בין הצדדים.

למאמר בנושא השפעת המשפט הטבעי על המשפט הבינלאומי לחץ כאן