רקע חקיקתי
סעיף 11 לחוק השבות משנת 1950 קובע שלכל יהודי יש את הזכות לעלות לישראל. בשנת 1957 תוקן החוק ונוסף סעיף 4ב, הקובע כי יהודי הוא "אדם שנולד מאם יהודייה או שהוא מתגייר". סעיף 2(א) לחוק האזרחות משנת 1952 קובע כי על פי חוק השבות, מהגרים יהפכו לאזרחי ישראל.
זכאות אזרחות בעקבות התיקונים לחוק השבות מ-2017
בענייננו מדובר בתקופה שלאחר התיקונים לחוק השבות מ-2017, שהגדירו מיהו יהודי. מישל עברה גיור מתוקן בארצות הברית וקיבלה תעודה. יתרה מכך, לפי התיאור, היא אינה שייכת לדתות אחרות. בהתאם לכך, מישל נכנסת להגדרה של יהודי ולכן היא זכאית להירשם כאזרח ישראלי. אשר לילדי דני ושרה – סעיף 3א.(א) לחוק השבות קובע כי זכויות אלו חלות על ילדי ונכדיו של יהודי. כך שגם דני ושרה, ילדיו של משה, זכאים לאזרחות ישראלית.
טענות נגד של מישל והמעסיקים
טענותיה של מישל בתביעה כוללות כי היא יהודיה לפי ההלכה משום שאמה התגיירה בגיור רפורמי מוכר. שנית, היא טוענת לפגיעה בשוויון ואפליה על רקע גיור אמה, בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. מישל תטען כי העובדה שאמה עברה גיור רפורמי לא שוללת את זכאותה לאזרחות ומנגד פוגעת בזכויות היסוד שלה, כולל חופש הדת ושוויון הזדמנויות בעבודה. חיים, לעומת זאת, יטען שהרב עלול לשלול את תעודת הכשרות שלו אם יעסיק עובדים לא יהודים, דבר שעלול להרחיק את לקוחותיו הדתיים. הוא יטען כי מדובר באפליה מותרת לפי סעיף 2(ג) לחוק שוויון ההזדמנויות, כאשר הדבר נדרש לפי מהות התפקיד. בנוסף, הוא יטען כי העסקת אדם שעבר גיור רפורמי פוגעת בחופש הדת ובאמונתו.
למאמר בנושא הפגיעה בחופש ובשיוויון מבית הספר החילוני לחץ כאן