התיקון השני לחוקת ארצות הברית, אשר מעניק לאזרחים את הזכות לשאת נשק, עומד במרכז דיון משפטי וציבורי רחב. התיקון נוסח במקור מתוך צורך היסטורי להגנה על זכויות האזרחים ולמניעת עריצות שלטונית, אך כיום יש הבוחנים אותו מחדש לנוכח השלכותיו החברתיות.
מבחינה פרשנית, גישות שונות קיימות לגבי אופן יישום התיקון. הפוזיטיביסטים המשפטיים טוענים כי יש להתייחס ללשון החוק כפי שהיא, ללא הכנסת שיקולים מוסריים. בהתאם לכך, אם החוק מעניק זכות לשאת נשק, יש לכבד זאת מבלי לשקלל תוצאות או שיקולים ערכיים. מאידך, גישה ריאליסטית טוענת כי המשפט חייב להיות דינמי ולהתאים עצמו למציאות המשתנה, ולכן אם כיום התיקון מוביל לעלייה באלימות ולא לשיפור הביטחון, הרי שיש מקום לשינוי פרשנותו או אף לביטולו.
במהלך השנים, השיח המשפטי סביב התיקון השני נע בין פרשנות טקסטואלית, הרואה בזכות לשאת נשק הוראה ברורה וחד-משמעית, לבין פרשנות תכליתית, הבוחנת את מטרות התיקון ואת התאמתו למציאות העכשווית. גישה זו, הנתמכת על ידי משפטנים כרונלד דבורקין ואחרים, טוענת כי יש להתחשב בעקרונות רחבים יותר כמו שלום הציבור והשלכות החוק על החברה.
בנוסף, הגישה התועלתנית של בנת'ם גורסת כי יש לבחון את החוק על פי מבחן התוצאה – אם חוק מסוים מוביל ליותר נזק מאשר תועלת, הרי שיש מקום לבחון מחדש את נחיצותו. כך, ניתן לטעון כי התיקון השני לחוקה, אשר נועד לאפשר לאזרחים להגן על עצמם, בפועל יוצר מציאות בה נעשה שימוש בנשק למטרות פרטיות, שלאו דווקא נופלות תחת קטגוריית ההגנה העצמית.
נגישות למשפט ושוויון מגדרי
נושא נוסף המתקשר למשפט וחברה הוא הנגישות למערכת המשפטית והשוויון בפני החוק. יובל אלבשן, בספרו "זרים במשפט", מדגיש את החשיבות שבנגישות למערכת המשפטית ואת האתגרים בהם נתקלים אוכלוסיות מוחלשות בהפעלת זכויותיהן.
במיוחד בעולם הפלילי, שם גבולות החוק חייבים להיות ברורים ומוגדרים, ישנה חשיבות רבה ליכולת של האזרחים להבין ולממש את זכויותיהם. דוגמה לכך היא חקיקת החוק נגד הטרדה מינית, אשר הבהירה את גבולות המותר והאסור ותרמה להגברת המודעות ולשינוי חברתי. חקיקה זו, שנתפסה כהכרחית לתיקון עוולות היסטוריות כלפי נשים, נובעת מתפיסות משפטיות חדשות המשלבות ערכים של צדק והוגנות בתוך מערכת החוק.
בהקשר זה, הפמיניזם המשפטי מציע מספר גישות להבנת תפקיד המשפט בקידום שוויון. הגישה הליברלית ביקשה להעניק לנשים שוויון זכויות פורמלי, בדומה לגברים, אך בהמשך התפתחה ביקורת על גישה זו בטענה כי יש צורך בהכרה בהבדלים מגדריים ובהתאמת החקיקה למציאות החיים של נשים. בכך, גישות פמיניסטיות תרמו לפיתוח חוקים המתייחסים לצרכים הייחודיים של נשים, כגון חופשת לידה והגנות משפטיות מפני הטרדה מינית.
לסיכום, התפתחות המשפט במקרים אלו ממחישה כיצד חוק אינו ישות סטטית אלא משתנה בהתאם להקשרים החברתיים והתרבותיים. הן התיקון השני לחוקת ארה"ב והן החוקים הנוגעים לשוויון מגדרי ממחישים את הצורך המתמיד לבחון את המשפט בעדשה רחבה יותר, אשר לוקחת בחשבון את תוצאותיו בפועל על החברה.