תורת המשפט הטבעי והזכויות הטבעיות
מקור הזכות לחירות שווה הוא מצב הטבע, מצב בו אדם חופשי לחלוטין לנהל את התנהגותו ולהשתמש ברכושו ובגופו הפרטי כראות עיניו. זהו "חופש ללא הפקרות" המוסדר על ידי החוק הטבעי, האוסר על פגיעה בזולת בחייו, בריאותו, חירותו או רכושו. ג'ון לוק, אבי תורת הזכויות הטבעיות, טען כי כבוד ניתן על ידי הטבע והחברה אינה יכולה לשלול מאדם את זכותו לכבוד. לוק גם הגדיר את הממשל הפוליטי כחוקי, עונשי, ומגן על זכויות קניין. עקרונות אלו הפכו לבסיס לחוקים רבים בתחום זכויות האדם.
המשפט הטבעי והמשפט הבינלאומי
הוגו גרוטיוס, מייסד המשפט הבינלאומי הציבורי, האמין שאין סתירה בין ריבונות האל לחופש הבחירה של האדם. גרוטיוס דיבר על שני עקרונות: הגנה עצמית ושאיפה לחיי חברה. הוא כתב על חוקי מלחמה ושלום בניסיון להגביל את הסכסוך על בסיס מוסר. גרוטיוס הדגיש כי המשפט הטבעי מחייב את כל בני האדם, כולל אלו שאינם מאמינים, וכי המשפט הבינלאומי צריך להיות וולונטרי ומבוסס על הסכמה. מדינות מצטרפות למשפט הבינלאומי מרצון כדי להשתלב בקהילה הבינלאומית.
השפעת המשפט הטבעי על החוקות הלאומיות וזכויות האדם
הממשל הפוליטי מתקן פגמים במצב הטבעי שעלולים להוביל לכאוס. המעבר למצב פוליטי מושג באמצעות אמנה חברתית, שבה כל האזרחים מסכימים לחוק ולצדק. כך, זכויות טבעיות גוברות על אלו שנחקקו על ידי המדינה. זכויות האדם והחוקות הלאומיות מבוססות על עקרונות המשפט הטבעי, ומבטיחות חירות וסדר במסגרת החוקית של המדינה. המשפט הטבעי משפיע על עקרונות המשפט הלאומיים המודרניים ומעצב את מדיניות השיפוט. האמנה החברתית המוסכמת מתפרשת כחוקה של האומה, המשלבת חירות אישית עם סמכות פוליטית.