טענות הצדדים בדבר ההתחייבויות בחוזה המכר
עמי יטען כי שני הצדדים מחויבים בחוזה משום שקיים יסוד החוזה – הצעה וקיבול והחלטות סופיות. יוני הסכים לתנאים ושינה את המחיר מ-90,000 ל-80,000 ועמי העביר את התשלום מראש בהתאם לבקשתו של יוני. יוני יטען שלא הייתה הצעה ולא קבלה כי התנגד למועד האספקה והבקשה לאספקה מיידית. יוני דחה את ההצעה במפורש ולכן לא התקיים חוזה מחייב.
עמי יטען כי המסר ביניהם היה מזכר טקסטואלי בלבד, ולא הסכם מחייב, מאחר שלא נבדק על פי הנוסחה לחוות דעת סופית. הוא יטען שהמשא ומתן טרם הסתיים. מנגד, עמי יטען כי המידע ביניהם הגיע לכדי חוזה מחייב והחלטה סופית מצידו של עמי. עמי יטען כי דרישת תום הלב בסעיף 12 לחוק החוזים עולה על דרישות אחרות. יוני יטען כי לא ניתן לקבוע את מועד מסירת ומכירת מסגרת התמונה על סמך הנוהג בין הצדדים ולכן אין להשלים את העסקה על פי הנוהגים המקובלים.
נימוקים אחרים לטענה שאני יכול להעלות
עמי טען כי נפלה טעות בחוזה, אשר עמדה בתנאי היסוד לטעות הקבועים בסעיף 14 לחוק החוזים. יוני העביר את הציור לעמי תמורת 90,000 ₪, טעות בהסכם החוזי בין מה שעמי חשב לבין מועד המסירה בפועל. עמי יטען שאדם סביר לא יתקשר בהסכם חוזי אם ידע שיקבל את התמונה ללא המסגרת עשרה חודשים לאחר מכן. יוני ידע על טעותו, ולכן עמי רשאי לבטל את החוזה. יוני יטען כי עמי לא היה רשאי לבטל את החוזה מאחר והטעות נבעה מכדאיות העסקה. עמי יטען כי אשמתו של יוני קשורה בתקלה בכדאיות ובמקרה כזה הוא יקבל תמלוגים מהשכרת הציור למוזיאון. פרידמן יטען כי מדובר במצב קיים ויוני יקבל תמלוגים מהשכרת הציור למוזיאון.
יוני רוצה לבטל את החוזה
יוני יטען כי מדובר בחוזה כפייה לפי סעיף 17(א) לחוק החוזים. עמי שלח ליוני הודעה בבקשה לקנות את הציור ואיים לפגוע במוניטין של יוני. הכפייה בוצעה באמצעות איומים שלא כדין והייתה קשורה לפרסום תכנים בעיתון הפוגעים באינטרסים שלו. עמי יטען כי אין מדובר בכפייה, שכן לא מתקיימים מבחני איכות ועוצמת הכפייה. עמי יוסיף ויטען כי אזהרה מפני התנהגות מסוימת אינה מהווה איום. בתגובה, יוני יטען כי האיומים היו קשורים לפרסום כתבה שלילית מאוד עליו בעיתון, ושאיש לא יקנה ממנו דירה ויישאר חסר פרוטה. אם תתקבל תביעתו של יוני לביטול החוזה, הוא יהיה רשאי לבטל את החוזה ובית המשפט יפסוק פיצויים בפיצויים הדדיים, לרבות תשלום המקדמה מעמי ליוני.