ניתוח המקרה של צבי: הפרת חוקי שכר מינימום ושעות עבודה
צבי טוען כי תנאי העסקתו במסעדה אינם חוקיים משום שהם נוגדים את חוק שכר המינימום, התשמ"ז-1987, ואת חוק הגנת השכר, התש"ח-1958. צבי מקבל שכר שעתי הנמוך משכר המינימום, מה שמהווה הפרה בוטה של החוק. בעל המסעדה יכול לטעון כי צבי הסכים לשכר הנמוך מתוך ידיעה שיקבל תוספת מהטיפים, אך טענה זו אינה עומדת בפני החוק. ההסכמה של עובד לקבל פחות משכר המינימום אינה מחייבת משפטית, וגם הטענה שהטיפים יהוו חלק מהשכר אינה עומדת במבחן החוקי. הפיטורים של צבי בעקבות בקשתו לפנסיה מטיפים נחשבים לפיטורים שלא כדין, והפיטורים עצמם נעשו ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע, מה שמחזק את טענות צבי לפיצויים.
הסוגיה של ג'ון: שינוי תנאי העסקה וזכויות פרטיות
המנהל של ג'ון טוען כי יש לו את הזכות לקבוע את שעות העבודה של ג'ון ולהתאים את התנאים לפי צרכי העסק. אולם, ג'ון טוען שהשינויים בתנאי העסקתו דורשים הסכמה הדדית וכי השינויים נעשו ללא הסכמתו המפורשת. בנוסף, ג'ון טוען שהאופניים שניתנו לו הם מתנה ואינם יכולים להילקח ממנו רק משום שהפסיק לעבוד בשעות הבוקר. טענתו המרכזית היא שהמנהל הפר את פרטיותו בכך שעקב אחריו באמצעות מכשיר מעקב באופניים. המעקב הזה נעשה ללא ידיעתו של ג'ון ולכן אינו חוקי.
המקרה של רינה: הקמת ארגון עובדים ופיטורין לא חוקיים
רינה הקימה ארגון עובדים בבנק שבו היא עובדת וטוענת כי פיטוריה נעשו כתוצאה מפעילותה בארגון. הבנק טוען כי פיטוריה נבעו משיקולים ענייניים שאינם קשורים לפעילות הארגונית. על פי סעיף 33ח לחוק הסכמים קיבוציים, אסור לפטר עובד בשל חברותו או פעילותו בארגון עובדים. רינה תטען כי פיטוריה הם ניסיון להרתיע את הקמת ארגון העובדים וכי יש לה זכות לפיצויים בגין הפיטורים הלא חוקיים. הבנק ינסה להוכיח כי פיטוריה נעשו משיקולים ענייניים בלבד וכי לא הייתה פגיעה בזכויותיה הארגוניות של רינה.