אפשרות הצטרפותה של ישראל לאמנת איסטנבול לביטול אלימות על רקע מגדר

סקירת תהליך הצטרפותה של מדינת ישראל לאמנה ומשמעותה

על מנת שמדינת ישראל תצטרף דה-פקטו לאמנת איסטנבול במסגרת מערכת המשפט הקבועה של ישראל, נדרשות שלוש פעולות עיקריות: חתימה על האמנה, אשרור האמנה, והחלת הוראות האמנה במסגרת החוק הפנימי. בישראל, מי שהוסמך לחתום על האמנה הוא שר החוץ או נציגו, והחתימה מהווה רק הסכמה עקרונית להוראות האמנה. אשרור האמנה נעשה על ידי הממשלה ואינו הופך את הוראות האמנה לחלק מהמשפט הפנימי, המחייב הליך נוסף של חקיקה. יש להבהיר כי הצטרפותה של ישראל לאמנה מחייבת סקירה והתאמה של הוראות האמנה לדין הפנימי הקיים.

תחולת האמנה בתחומי השיפוט של מדינת ישראל והקשיים שהיא יוצרת

האמנה מחייבת מדינות להעניק את הזכויות הקבועות בה, דבר המעלה סוגיות לגבי תחולתה בשטחים הכבושים. הקהילה הבינלאומית קובעת כי הוראות האמנה חלות על כל השטחים הכפופים לסמכות השיפוט של מדינות האמנה, לרבות שטחים כבושים. יש לבחון את תחולת האמנה באזורים בשליטת הרשות הפלסטינית ובשטחים הנמצאים בשליטה אזרחית וצבאית של מדינת ישראל. בג"ץ הציע פתרון להתנגשות בין דיני זכויות האדם לדיני הכיבוש, אך פתרון זה זכה לביקורת מצד הקהילה הבינלאומית. בישראל קיימים קשיים פנימיים לאשרור האמנה בשל הגישות השמרניות הרווחות.

תחולת האמנה במסגרת הפעילות הצבאית של ישראל ברצועת עזה

עמדת ישראל היא שלאחר ההתנתקות מרצועת עזה איבדה שליטה אפקטיבית על הרצועה, בעוד שהקהילה הבינלאומית טוענת כי ישראל שומרת על שליטה אפקטיבית. הלחימה הנוכחית באזור מייתרת שאלות לגבי השליטה האפקטיבית של ישראל וחובותיה לזכויות אדם. דיני המלחמה מהווים חוק הומניטרי מובהק למצב מלחמה, אך דיני זכויות האדם יכולים לחול גם במצב מלחמה. זכויות הנשים הקבועות באמנת איסטנבול עשויות להיות רלוונטיות במסגרת דיני המלחמה, ויש להתאים את הוראות האמנה לנסיבות המיוחדות של המצב ברצועת עזה.

לשאלות נפוצות בנושא סיוע עבודות במשפטים לחץ כאן