תשובה 1
משפט הטבע נחשב לנון-פוזיטיביזם מאחר שהפוזטיביזם רואה במשפט כמפורש וגלוי בעוד שמשפט הטבע מטיל את המקור למשפט באלוהים והטבע שאינם גלויים לגמרי תמיד. משפט הטבע לא רואה במערכת המשפט כמוגדרת על בסיס עובדות חברתיות מפורשות. במקום זאת, משפט הטבע גורס דווקא שיש חוקים שלא תלויים בחקיקה אנושית והם מחייבים ונוכחים בחברה האנושית מתוקף הטבע, כך שהם קיימים בכל חברה אנושית ללא שאלה האם החברה הזו חוקקה את אותם חוקים, כללים או עקרונות. לסיכום, משפט הטבע ממש לא רואה בחוק שנקבע ע"י מחוקקים בתור מקור בלעדי של המשפט.
דוורקין ביקר 3 עיקרים של הפוזיטיביזים: משפט ככללים (במקום זאת גרס שהמשפט פועל גם ע"פ סטנדרטים), שק"ד חזק (במקום זאת טען שגם כשיש לאקונה ההכרעה של השופט תתבסס על סטנרטים ועקרונות שהם חלק מהמשפט) והחובה המשפטית. דוורקין גרס כי יש להשתחרר מהפוזיטיביזם לטובת מודל מורכב ומתוחכם יותר לתיאור מערכת המשפט ולכן הוא נון-פוזיטיביזט. נק' הדמיון בין דוורקין המוקדם למשפט הטבע הם שדוורקין כמו משפט הטבע האמין שהמשפט כולל עקרונות וסטנדרטים שיש למלא ולציית להם ללא קשר לחקיקה מעשה אדם כדוגמת דרישה של צדק, הוגנות והיבטי מוסר נוספים. אותו מוסר בסיסי ואניברסאלי משותפים הן למשפט הטבע והן לדוורקין המוקדם, כאשר ההבדל הוא שדוורקין גזר אותם מ"הסכמה חברתית" ולא מהטבע עצמו. ההבדלים העיקריים ביניהם הם שדוורקין ראה בעקרונות המשפט ככאלו שנובעים מהסכמה חברתית אוניברסאלית ולא מהטבע עצמו או מאלוהים. בנוסף, משפט הטבע רואה במערכת המשפט כדבר סטאטי בעוד דוורקין ראה בכללים כדבר דינאמי ועקרונות נתונים לשינוי גם הם. בנוסף, בעוד שמשפט הטבע מדבר בעיקר על מוסר, דוורקין מדבר גם על מדיניות חברתית כחלק מהעקרונות שנוצרו בהכסמה חברתית.
פולר המייצג גישה נון-פוזיטיביסטית מודרנית גרס כי ישנם כללים אוניברסאליים לאנושות שבלעדיהם אין חוק ומשפט ולכן גם הוא מזדהה במידה רבה עם המשפט הטבעי ובהחלט מהווה חלק מהנון-פוזיטיביזם. נק' הדמיון העיקרית בין פולר למשפט הטבע הם תפיסתו של פולר בדומה למשפט הטבע לפיה החוק בנוי על עקרונות-על אוניברסאליים, מרכזיותו של המוסר, והדגש של התבונה בתהליך החקיקה של מחוקקים. ההבדלים העיקריים ביניהם הם שבשונה מהמשפט הטבעי הקלאסי, פולר לא מתייחס למהות החוקים אלא גורס במסגרת תפיסתו שמכונה "משפט טבעי פרוצדוראלי" כי עניינו של החוק הוא להכפיף את בני האדם לכללים שנובעים מהמוסר, כאשר המשפט הטבעי משתתף בפרצדורה שעל פיה החברה מחוקקת את החוקים ובאותם כללים פרוצדוראליים למעשה מתבטאת ה"תבונה". הכללים האלו מבטיחים את המוסריות של המשפט. דהיינו, משפט הטבע מתרכז יותר בתוכן של העקרונות והמוסר ואילו פולר מתרכז בפרוצדורה שאם נשמור עליה נשמור על החוק הנצחי והמוסר.
דוורקין לא מסכים לכך שקיים כלל הכרה. לטענתו, "כלל ההכרה" לא תקף כלפי עקרונות, שהינם חלק משמעוץתי מהמשפט, מאחר שעקרונות לא נוצרים בהחלטה ספציפית אלא מתפתחים ומותאמים לתפיסות החברה המתפתחים ומשתנים ע"פ זמן. על כן, כלל ההכרה מוביל לביטול ההכרה בעקרונות החשובים של החברה האנושית והמשפט ולכן הוא לא הסכים לכלל זה.
התיארויות הביקורתיות יטענו כנגד תפיסת משפט הטבע שהוא חוטא בהתייחסות שלו למקור המשפט. בעוד שמשפט הטבע רואה באל ובטבע כמקור ראשוני יחיד, התיאוריות הביקורתיות מתאפיינות בתפיסה של עמימות דוקטריניאלית, כך שישנם מקורות שונוים ומשונים למשפט ולא ניתן להצביע על מקור אחד (כדוגמת האל) כמקור מרכזי ביותר. בנוסף, בעוד שמשפט הטבע מאמין שהפעלת הכללים והעקרונות מובילה לתוצאה אחת צודקת, התיאוריות הביקורתיות גורסות שההכרעה השיפוטית נגזרת גם מהאישיות של השופט ושל מי שמפעיל כללים אלו. בהתאם, התיאוריות הביקורתיות יטענו שמשפט הטבע חוטא בתוארו את מערכות המשפט והאופן שבו הן פועלות. כך, גם בנוגע להתייחסות לעובדות, משפט הטבע מאמין שעובדה היא עובדה שלא ניתן להתווכח איתה, בעוד הריאליזם והתיאוריות הביקורתיות ככלל מכירות בכך שגם עובדות יכולות להתפרש באופנים שונים ושהן אינן חד-משמעיות.