חלוקה של מאגרי מידע
באופן כללי, מאגר מידע הוא "אוסף" של מידע המאוחסן באופן אלקטרוני או אופטי (כהגדרתו בסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות). ניתן לחלק מסדי נתונים לשני סוגים עיקריים: הראשון הוא מסד נתונים יחסי, שבו המידע מאורגן בצורה של טבלאות וקיים מבנה היררכי בין הטבלאות. זה מאפשר לארגונים לצבור מידע ולשלב אותו בקלות עם כלי ניתוח נתונים כדי לייצר תובנות חדשות. הסוג השני הוא מסד נתונים לא רציונלי שבו מוזנים סוגים שונים של מידע ללא צורך במערכת היררכית.
חששות פרטיות וחקיקת חוק הגנת הפרטיות בישראל
כשמדובר במאגרי מידע, אחד החששות העיקריים הוא הפרת פרטיות אפשרית. בזמן שאנו גולשים באינטרנט, הדפדפן שלנו מסוגל לעקוב אחר הפעילויות המקוונות שלנו ולאסוף מידע עלינו באמצעות שימוש ב"עוגיות". המחוקקים בישראל התייחסו לסוגיה זו באמצעות חקיקת חוק הגנת הפרטיות, המבוסס על שני עקרונות יסוד: קבלת הסכמת אדם לפני איסוף המידע המלא שלו והבטחה שהמידע שנאסף ישמש רק למטרה שלשמה הוא התבקש במקור. החוק מחייב כי כל מאגר מידע יאושר מראש וירשם רשמית במרשם מאגרי המידע וכי בעלי מאגרי מידע מחויבים לדאוג לאבטחתו.
עקרונות ה-GDPR והשפעתם הגלובלית
המונח ביג דאטה מתייחס לריבוי של מסדי נתונים מבוזרים ולא מאורגנים. דאגה עיקרית בתחום זה היא הפגיעה בפרטיות, ונושא הבעלות על המידע מעלה שאלות קשות על זכות החברות להעביר נתונים לצדדים שלישיים. תקנות ה-GDPR האירופאיות קובעות תקנות פרטיות מקיפות, כולל "הזכות להישכח", מה שמעניק לאנשים את הכוח למחוק את המידע האישי שלהם מהתחום הדיגיטלי. ישראל ואומות נוספות עשויות להתחיל להיות כפופות ל-GDPR וסביר שנראה בעתיד יותר שיתופי פעולה בין מדינות ליצירת רשויות רגולציה ואכיפה משותפות.