זכויות השותפים בניהול והשכרת קרקע משותפת
אבי ויעקב רכשו חלקת קרקע במשותף ונרשמו בטאבו כבעלים. על אף ההסכמה שבעל פה שלא למכור או לפרק את השותפות לפני חלוף חמש שנים, אבי חכר את הקרקע למוטי עד לקבלת היתר הבנייה. לפי סעיף 30 לחוק המקרקעין, אבי כבעלים של 60% מהחלקה, יכול להחליט על השכרת הקרקע כל עוד מדובר בשימוש וניהול רגילים של הקרקע. עם זאת, אם השימוש בקרקע מונע מיעקב להשתמש בה, נדרשת הסכמתו. בפועל, אם מוטי משתמש בקרקע באופן שמונע מיעקב להשתמש בה, השכירות אינה חוקית ללא הסכמת יעקב, ויעקב זכאי לחלק מההכנסות מדמי השכירות לפי חלקו בקרקע.
פינוי מחזיק בלתי חוקי מהקרקע
כאשר מוטי מסרב לפנות את הקרקע לאחר ביטול חוזה השכירות, אבי ויעקב יכולים לפנות אותו באמצעות תביעה משפטית לפי סעיף 16 לחוק המקרקעין. אם השוכר מפר את תנאי החוזה, ניתן לפנותו בכוח סביר תוך 30 יום לפי סעיף 18(ב) לחוק. במקרה שמוטי ממשיך להחזיק בקרקע שלא כדין, ניתן להגיש תביעת פינוי שתביא לצו פינוי תוך 60 יום. השימוש בכוח לפינוי חייב להיות מידתי, והזכות להשתמש בכוח מתונה בכך שמוטי נדרש לתת אזהרה סבירה לפני ביצוע הפינוי.
התמודדות עם פולשים נוספים והגנה על זכויות השוכרים
אם רחל החנתה את רכבה בשטח החניון המושכר של מוטי, ומוטי מחליט לפנות את רכבה, הוא חייב לעשות זאת באופן מידתי ולא להזיק לרכבה. במקרה של הסגת גבול, אם רחל תפריע למוטי בשימושו בקרקע, מוטי רשאי לפנות לבית המשפט לקבלת צו מניעה למניעת כניסתה לקרקע לפי סעיף 17 לחוק המקרקעין. במקרה כזה, מוטי יידרש להוכיח שהפרעה של רחל מהווה פגיעה משמעותית בזכויותיו כשוכר לגיטימי של הקרקע.