ההגנה על חיסיון עורך דין-לקוח
חיסיון עורך דין-לקוח הוא אחד מעקרונות היסוד של מערכת המשפט, ונועד להגן על הפרטיות והאוטונומיה של הלקוח. מדובר בפטור חוקי המחייב סודיות במידע המועבר בין עורך דין ללקוח, ובכך מאפשר ללקוח לקבל ייעוץ משפטי בצורה פתוחה ומלאה ללא חשש מחשיפה. החיסיון מוחלט, אך ניתן לוותר עליו במפורש על ידי הלקוח. סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין וסעיף 19 לכללי האתיקה מטילים חובות חיסיון, והפרה של חובות אלה נחשבת לעבירה פלילית.
חיסיון בהליכים משפטיים וגישור
בפסקי הדין האחרונים התברר כי החיסיון חל גם על מסמכים שהוכנו לקראת הליכים משפטיים. סעיף 52 לחוק המקרקעין מחייב כי החיסיון יחול גם על הליכי חקירה וקדם משפט, אולם בפסק הדין נמירובסקי נקבע כי חיסיון זה הוא יחסי ותלוי בשיקול דעתו של בית המשפט. בנוסף, בהליכים של גישור חלה חיסיון מיוחד על המסמכים שהוחלפו במהלכם, ואינו מאפשר את חשיפתם גם אם הלקוח ויתר על חלק מהחיסיון בתקשורת עם עורכי דינו. ההגנה על חיסיון בהליכים אלו נועדה לשמור על האמון בתהליך הגישור ולעודד שימוש בו.
הקשיים והביקורת על החיסיון בהליכי גישור
למרות שהחיסיון בין עורך דין ללקוח הוא כללי ומוחלט, חיסיון בהליכי גישור נחשב לחיסיון יחסי. הפסיקה הנוכחית מבקשת להגן על הליכי הגישור ולעודד את השימוש בהם כאמצעי חלופי ליישוב סכסוכים, אך קיימות סוגיות בעייתיות הנוגעות לתחום זה. יש צורך להבחין בין חיסיון גישור לחיסיון עורך דין-לקוח, ולבדוק את האפשרות של חיסיון חלקי בהליך הגישור. מבחני צפייה ותכלית שנקבעו בפסקי דין קודמים יכולים לסייע במתן פרספקטיבה רחבה יותר על החיסיון בהליכי גישור ובחינת התועלת והנזק שיכול להיגרם כתוצאה מחשיפת המידע.