
הקשר הסיבתי מהווה יסוד מרכזי בדיני עונשין, והוא הכרחי להטלת אחריות פלילית על נאשם. סעיף 309 לחוק העונשין עוסק בדרישת ה"גרם", המחייבת קיום קשר של סיבה ותוצאה בין הרכיב ההתנהגותי לרכיב התוצאתי. הקשר הסיבתי מורכב משני מבחנים עיקריים: הקשר הסיבתי העובדתי והקשר הסיבתי המשפטי.
הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי
הקשר הסיבתי העובדתי נקבע לפי מבחן ה"בלעדיו אין", כלומר, האם המעשה של הנאשם היה תנאי הכרחי להתרחשות התוצאה. עם זאת, שימוש בלעדי במבחן זה עשוי להוביל לאי-צדק במקרים של שרשרת אירועים מורכבת. משום כך, נוסף עליו הקשר הסיבתי המשפטי, הבוחן את שאלת האחריות לתוצאה. מבחן זה מבוסס על עקרון הצפיות: האם הנאשם יכול היה לצפות באופן סביר את תוצאות מעשיו. המבחן הוא אובייקטיבי, למעט מקרים חריגים במיוחד.
הקשר בין הקשר הסיבתי המשפטי ליסוד הנפשי בעבירת הריגה
בהתייחס לפסיקת השופט גרוניס, בעבירה הדורשת מחשבה פלילית אין צורך לבחון את הקשר הסיבתי המשפטי בנפרד, שכן כבר נבדקת המודעות הסובייקטיבית של הנאשם. לעומתו, השופט רובינשטיין טוען כי אין להניח שבכל מקרה של קשר סיבתי סובייקטיבי מתקיים גם קשר סיבתי אובייקטיבי, והוא מדגיש את חשיבותו של רכיב הסיכון בפעולה. כלומר, כאשר אדם משתתף בפעולה מסוכנת מראש, עליו לקחת בחשבון שהמעשה עלול לגרום למוות.
ניתוח מקרה רובי – שאלת הקשר הסיבתי
במקרה של רובי, ירון טוען כי רשלנותו של בית החולים ניתקה את הקשר הסיבתי בין פציעתו של רובי למותו, בהתאם לסעיף 309(1) לחוק העונשין. עם זאת, פסיקה קודמת קובעת כי נאשם אינו יכול להתחמק מאחריות בשל טיפול רפואי לקוי, אם מעשהו גרם במישרין לפגיעה חמורה.
מבחינה עובדתית, המוות של רובי נגרם מדימום פנימי שנוצר כתוצאה מהירי – ולכן מתקיים קשר סיבתי עובדתי. ירון טוען כי היעדר הטיפול בבית החולים מהווה "גורם זר מתערב", אך ככל הנראה בית המשפט לא יקבל טענה זו, שכן הירי היה הגורם המכריע. הקשר הסיבתי המשפטי מתקיים גם הוא, שכן ירון יכול היה לצפות שהירי יגרום לפגיעות חמורות ואף למוות, ולכן עומד במבחן הצפיות הסבירה.
ניתוח מקרה דולי – השפעת גורם חיצוני בלתי צפוי
במקרה של דולי, ירון טוען שלא ניתן לראות בו אחראי למותה, משום שלא ידע על מחלת קרישת הדם שלה. עם זאת, בית המשפט בוחן האם התקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי. הקשר העובדתי מתקיים, שכן הפציעה היא חלק משרשרת האירועים שהובילה למוות.
באשר לקשר המשפטי, ירון טוען כי מדובר בתוצאה חריגה שלא ניתן היה לצפותה. למרות זאת, מבחן הצפיות עשוי להוביל למסקנה שהוא נושא באחריות, שכן עצם הירי בפארק מהווה פעולה מסוכנת, ולכן נדרשת ציפייה לתוצאות חמורות. גם אם מחלתה של דולי תרמה לתוצאה, האחריות עדיין רובצת על ירון.
ניתוח מקרה עמיר – שאלת האחריות של משתתף במשחק מסוכן
לגבי עמיר, השאלה המשפטית היא האם השתתפותו במשחק הירי מטילה עליו אחריות לתוצאה הקטלנית. לפי מבחן ה"בלעדיו אין", עצם השתתפותו תרמה להתרחשות האירוע. השאלה המרכזית היא האם מתקיים קשר סיבתי משפטי.
בית המשפט עשוי לאמץ את עמדת השופט גרוניס, לפיה משתתפים במשחק מסוכן אחראים לכל תוצאה שתיגרם ממנו, אך ייתכן כי לא יורשע בעבירת הריגה אלא בעבירה קלה יותר, כמו סיכון חיי אדם. לעומתו, השופט רובינשטיין מצדד בגישה מחמירה יותר, לפיה האחריות הפלילית של המשתתפים במשחק מסוכן צריכה להיות רחבה יותר, ולכן עשוי להטיל עליו אחריות משמעותית יותר.
מבחני הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי ממלאים תפקיד מכריע בקביעת האחריות הפלילית. בעוד שהקשר הסיבתי העובדתי בוחן האם מעשה מסוים הוביל לתוצאה, הקשר המשפטי בוחן האם ניתן היה לצפות את התוצאה. בהקשר זה, פסיקת בית המשפט משקפת גישות שונות לגבי האחריות הפלילית, במיוחד במקרים של רשלנות רפואית, גורמים חיצוניים בלתי צפויים והשתתפות בפעולות מסוכנות. כל מקרה נבחן לגופו, תוך איזון בין עקרון הצדק לבין הצורך בהרתעה.